בתוך פחות משנה אנחנו הולכים - שוב - להצביע. הלו, אנחנו אמנם אוהבים פיצה, אבל אנחנו בישראל - לא באיטליה. ושכחתם שיש קורונה. אז בואו נגמור את זה היום. כי מי יודע מה יהיה מחר... מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה... אזרחי ישראל, המדינה קוראת לכם!
בחירות חופשיות מעידות על חוסנה של דמוקרטיה. שלוש מערכות בחירות, בתוך 11 חודשים, מצביעות על ההפך. כאשר נבחרים לא משכילים לתרגם את רצון העם למשילות (יכול להיות שבגלל אגו וסיבות אישיות) - לא נותר להם אלא לשנות את התנהלותם, או פשוט - ללכת הביתה. כי לפוליטיקה, עד כמה שאני מבין, באים כדי לקדם נושאים, ולא כדי לתקוע מערכת או להעניק לאזרחים מנוי רבעון חינם לקלפי.
גוש הימין חזק מבלוק השמאל. אלה עובדות, ויסלחו לי החברים בעבודה־גשר־מרצ וברשימה המשותפת. זה הוכח גם אחרי בחירות אפריל וגם אחרי אלה של ספטמבר. אלא שמישהו מתוך המחנה, אביגדור ליברמן שמו, בחר לערוק ממחנה הימין שאליו משתייכים בוחריו (שנזכיר לו את כרזות הבחירות שלו באפריל?) והכניס (מעניין למה) מדינה שלמה לטרלול.
ליברמן אולי הבין ש"מחנה רק־לא־ביבי" (האידאולוגיה המפוארת של "כחול לבן") מעניק הטבות רבות: רלוונטיות ומכובדות (כביכול) אפילו אחרי שייצא לגמלאות (תשאלו את הביטחוניסטים שלנו והדיפלומטים שלנו ואנשי המשפט שלנו), ועוד שלל ממתקים. הסולידריות של חברי המועדון הזה כל כך מרגשת. כמה עצוב שהעם בישראל בא לקלפי לקלקל את מפגן האחווה המרגש. ככה זה מ־1977 - עם הפסקות קטנות.
בחירות מארס 2020 הן לא בחירות רגילות. נורה אדומה מהבהבת בעוצמה רבה לנגד עינינו. אזרחים רבים מפגינים חוסר אמון בשיטה ובנבחריה (וזו הדאגה האמיתית הגדולה לדמוקרטיה). המבחן הגדול היום הוא לא רק התוצאות, אלא גם שיעור ההצבעה. דווקא בגלל הפגיעה באמון הנבחרים ואכזבה ממערכת הבחירות הנמוכה, צריך אחוז השתתפות גבוה בקלפי. הבוחר היום הוא המחליט. הוא הקובע. הוא המוביל. שימו את הפתק שישים סוף לפרודיה הזו שנקראת "בחירות בישראל". פדריקו פליני מת, וחבל, אחרת הוא עוד היה עושה לנו מזה סרט: "בחירות 3" או המשך לסרטו מ־1955 "הרמאים 2".
דמיינו לרגע מה יעשו 61 מנדטים לגוש הימין. הם יהפכו את המשתקים של המערכת - למשותקים במערכת. הבחירה היא שלכם. והבחירה הפעם היא לא כפי שאתם חושבים - בין נתניהו לגנץ, בין "למה כן" לבין "למה לא", אלא בין חזרה לשגרה ולעשייה ולמערכת פוליטית שפויה - לבין להמשיך להיות בני ערובה בידי הצמד־חמד ליברמן־עודה. לדמוקרטיה הישראלית מגיע יותר. אגב, מאיימן עודה, המכריז על היותו חבר ברשימה לא ציונית, אין לנו ציפיות, גם אם נילחם על זכות בוחריו לייצוג הולם בכנסת ולשותפות מלאה במדינה המשותפת שלנו. מדינה משותפת לא מחייבת רשימה או קואליציה משותפת. בישראל 2020 אני רוצה לקוות שיש עדיין אידיאולוגיה.
הציבור בישראל גאה בארצו, גאה במולדתו, גאה בכלכלה שלו. לציבור בישראל יש גם את הכרת הטוב, למרות כל הנאמר באולפנים ערב־ערב. שימו לב להצבעה בערי הפריפריה המתפתחות וביישובי העוטף.
בחודש אדר הבא עלינו לטובה נוהגים להרבות בשמחה - ויש לנו על מה. רק לפני כמה שבועות הגיעו לכאן יותר מ־40 מנהיגים מרחבי העולם כדי לזכור יחד איתנו את שחרור המחנה הארור אושוויץ. היכן נעלמה הכרת הטוב בקרב המקטרגים, אלה שרואים את הרע גם בתפילין וסביבון?
מדינת היהודים, החלום המתוק ולעיתים ההזוי של דורות, הפך למציאות עבור כולנו. הנס שלו ייחלנו הפך להיות נס של שגרה. נכון, יש הרבה מה לתקן וישראל רחוקה מלהיות מושלמת, אבל הביטו מסביב ותראו מה קורה במדינות ותיקות ומתוקנות עם עבר מפואר, הביטו מה קורה בחלון הראווה של אירופה. אז בואו נשים סוף לטרלול ונחזור לשפיות. המבצע יבצע, המחוקק יחוקק, השופט ישפוט, העיתונאי יכסה ועם ישראל בוחר. מה אומרים ? נשמע הוגן? אפילו נשמע דמוקרטי.
יש לנו הזדמנות היסטורית לקבוע סוף־סוף את הגבולות שלנו (עסקת המאה שבה כל כך אוהבים לזלזל בשמאל, רק בגלל שאין בה ויתורים והיא טובה לנו), להחיל את הריבונות והחוק הישראלי על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון ובבקעה תוך שיתוף פעולה עם ממשל אמריקני אוהד. החלופה היא לשוב לעידן של מו"מ לא מועיל עם מי שלא רוצה בנו, וויתור על שטחים תמורת טילים וטרור. הבחירה שלכם.
יש לנו הזדמנות נהדרת להמשיך ולפעול עם ומול מדינות ערביות, אמנם עדיין מאחורי הקלעים, מול האיום האיראני כפי שלא היה בעבר. ובעיקר יש לנו את הזכות להמשיך לחיות במדינה יהודית המכבדת את מיעוטיה - אבל גם מכבדת את מה שהיא. ומה שהיא - זו בדיוק הסיבה שלמענה נלחמו גיבורינו במלחמת העצמאות - הגשמת החזון הציוני והקמתה של מדינה יהודית. לא מאמינים? עיינו בכתבי וזיכרונות אבות "גוש המרכז־שמאל" - בן־גוריון, כצלנסון וגולדה.
ודמוקרטית, שאלתם? כל מי שמכיר את מהות היהדות, יודע היטב כי המדינה היהודית אינה יכולה שלא להיות דמוקרטית. הביטו מסביב. ואם ראיתם את ארדואן במקרה, זה רק בגלל שטורקיה לא רחוקה או כי אתם סובלים/נהנים מדמיון פורה, או כי מישהו בחר לשים אותו בשלטי חוצות בשם ההגינות והטוהר.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה", אומרים חז"ל ומרחיבים את גבולותיה של שמחת חג הפורים לחודש כולו. לפי מגילת אסתר, היה אדר "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". איזה כיף אם הפעם, רק הפעם, בפעם השלישית, במקום לקבל גלידה - נקבל ממשלה. יאללה חותם. אבל בשביל זה צריך כמובן גם להצביע וגם להכריע. וכשכל קול חשוב לגוש הימין, שימו לב לפתק שאתם שמים. יש רושם שלנבחרים שלנו יש בעיות בשמיעה. בואו נקווה ששלוש פעמים יספיקו להם כדי להבין!
התעוררתם? יש לכם צו 8. לקלפי. המדינה היהודית קוראת לכם!
2020-03-01 21:31:00Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiLGh0dHBzOi8vd3d3LmlzcmFlbGhheW9tLmNvLmlsL2FydGljbGUvNzM4MDIx0gEA?oc=5
CBMiLGh0dHBzOi8vd3d3LmlzcmFlbGhheW9tLmNvLmlsL2FydGljbGUvNzM4MDIx0gEA
Bagikan Berita Ini
0 Response to "להפסיק את הקרקס: בואו נשים סוף לפרודיה שנקראת "בחירות בישראל" - ישראל היום"
Post a Comment